פסק-דין בתיק ע"פ 34770-05-10

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.                 בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת אורנית אגסי; פ' 232/08), אשר הרשיע את המערער - מר אליהו שרשבסקי - בעבירה של העסקה שלא כדין של עובד זר, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - חוק עובדים זרים).

על המערער הוטל קנס בסך 11,000 ש"ח, וכן נדרש הוא לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות מושא כתב האישום, למשך שלוש שנים. הערעור מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

הרקע העובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי

2.                 ביום 30.5.05 נערכה ביקורת משטרתית בנכס ברחוב בן גמלא 4 בירושלים (להלן גם: הנכס), ונמצא בנכס עובד זר - אשר פרטיו צוינו בכתב האישום - שעסק בעבודות ריצוף (להלן: העובד). העובד זוהה באמצעות מסמכים מזהים והסתבר כי אינו אזרח ישראל או תושב בה, ולא היה לו היתר עבודה בישראל.

עובדות אלה הוכחו בבית הדין האזורי באמצעות השוטרים אשר ביצעו את הביקורת, והגישו דו"ח פעולה ודו"ח עיכוב שנערכו בזמן אמת, ובאמצעות תעודת עובד ציבור בהתייחס למעמדו החוקי של העובד.

3.                 בכתב האישום נטען כי המערער היה, במועדים הרלוונטיים, הבעלים של הנכס. בדו"ח הפעולה של השוטרים, אשר הוגש כראיה, נרשם כי הנכס הינו " בית משפחת שרשבסקי אליהו ושירה". השוטר מר תומר פנחסי העיד כי מסקנתו שבעל הנכס או המחזיק בו הינו משפחת שרשבסקי התבססה על השמות שצוינו על תיבת הדואר ועל שלט הכניסה.

4.                 המערער העיד בפני בית הדין האזורי כי הנכס אינו בבעלותו אלא של אשתו, ואף היא אינה בעלת זכות בעלות אלא חוכרת. עם זאת אישר כי הוא מתגורר בנכס, יחד עם אשתו, החל משנת 1998, כאשר בתקופה הרלוונטית התגוררו לסירוגין בנכס ובדירת הוריו, אשר גרים בקרבת מקום. המערער אישר עוד כי בשנת 2005 בוצעו עבודות שיפוצים בנכס. לדבריו, " היה לנו בעיה באמבטיה תקופה ארוכה. אשתי ניסתה לטפל שם בזה לבד, ניסתה להוציא ונשברה בלטה ואחר כך עוד אחת. נהייתה שם הצפה, התקשרה אלי אשתי ושאלה מה לעשות. אמרתי לה שבהמשך הרחוב למעלה לא ידעתי מספר, יש קבלן יהודי דתי תיארתי לה אותו, שתפנה אליו תשאל אותו אם יש לו מישהו לתת לה, לשאול אותו כמה זה עולה...".

המערער הוסיף והעיד כי לא העסיק את העובד וכי אינו מכיר אותו; כי הוא - או אשתו - כלל לא נכחו בנכס בעת ביצוע הביקורת; וכי אשתו כלל לא שילמה לעובד אלא ל"קבלן" אליו הפנה אותה. עם זאת לא מסר פרטים נוספים כלשהם על הדרך בה הגיע העובד לדירת מגוריו, על זהותו של ה"קבלן" או על הסיכום המדויק שנערך מולו, ואף לא צירף חשבונית כלשהי המעידה על תשלום לאותו "קבלן".

5.         בית הדין האזורי, לאחר שמיעת הראיות, החליט להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו. בית הדין ציין כי מעדותו של המערער עלה כי הינו מחזיק בנכס יחד עם אשתו, גם אם אינו הבעלים הרשום שלו. בית הדין העיר כי גם אם בכתב האישום צוין כי המערער הינו הבעלים, מתקיימים במקרה זה תנאיו של סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי), המאפשר הרשעה על סמך עובדות שונות מאלה שנטענו בכתב האישום.

בית הדין העיר עוד כי הגם שבכתב האישום יוחסה לנאשם עבירה לפי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א - 1991 - שיבוש שמו של החוק אינו מהותי ואין בו כדי להוות פגם בכתב האישום.

6.         בית הדין הוסיף כי בהתחשב בכך שהמערער הינו המחזיק בנכס, וכאשר בוצעו בו עבודות שיפוץ " ביוזמתו ובהנחייתו של הנאשם ובוודאי שבידיעתו" - קמה חזקה כי המערער הוא ש"העביד" את העובד, כאשר המערער לא הצליח לסתור חזקה זו.

בית הדין ציין בהקשר זה כי המערער לא זימן לעדות את אשתו או את ה"קבלן" אשר הוזכר בעדותו. עוד הבהיר כי " הנאשם בעצמו העיד כי במועד ביצוע עבודות השיפוץ, לא נכח בנכס איש מלבד העובד. כלומר, הנאשם ידע כי בביתו מתבצעות עבודות שיפוץ ולא יעלה על הדעת כי הנאשם הפקיר את ביתו לכניסת פועל אותו הוא אינו מכיר".

7.         לאחר שמיעת סיכומי הצדדים לעניין העונש, השית בית הדין על המערער קנס בסך 11,000 ש"ח אשר ישולם ב - 22 תשלומים שווים של 500 ש"ח כל אחד, וכן התחייבות להימנע מביצוע העבירות מושא כתב האישום למשך שלוש שנים, שאם לא כן יחויב בקנס של 10,000 ש"ח. בית הדין התבסס, בעת קביעת גזר הדין, על השיקולים הבאים:

      "תחילה הוטל על הנאשם קנס מנהלי... אולם לבקשתו הועבר התיק למסלול משפטי של אישום...

הנאשם סבר כי על פי העובדות שפרט בפני, אין בכך כדי עבירה על החוק וכי היום במסגרת עיסוקו כעו"ד מתחיל הוא דווקא דואג לאוכלוסיית העובדים הזרים.

עוד טען כי בהיותו בעל משפחה בת 5 ילדים ובהיותו עו"ד צעיר העובד מהבית, הנעזר בהוריו ביקש להטיל עליו קנס סמלי.

מנגד טענה המאשימה כי יש להטיל על הנאשם קנס מירבי בסך של 52,200 ש"ח...

בבואי לבחון את טענות הצדדים ומשלנאשם אין עבירות בתחום זה וכן בשל מצבו האישי, מצדיק מקרהו של הנאשם להפחתת הקנס כקבוע בסעיף 14(2) לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו - 1985".